אני לא מאמינה במקצוע אחד לכל החיים

בלוג מאת מעיין עמבר, סולנית להקת שווים מבית אלווין ישראל
"אני אוהבת כל מה שקשור במוזיקה. בין אם לשמוע שירים, לשיר בלהקה או ללמוד לנגן על כלים חדשים. אני מאמינה שמוזיקה היא שפה, ותרופה לכל דבר.

עד לפני כמה שנים הביטחון והדימוי העצמי שלי היו ברצפה. אני מתמודדת עם נכות שקופה (שיתוק מוחין ואספרגר), ורבות מהזדמנויות החיים שלי הושפעו מהדרך שבה אנשים תפסו אותי. לא פעם נדחיתי מעבודות רק בגלל שהייתי כנה לגבי האתגרים שלי. במקום לראות אותי כאדם עם כישורים, הם ראו רק את המגבלה – ופסלו אותי מיד.

אבל אני יודעת שהחיים הם התמודדות יום-יומית. תמיד יהיו אנשים שישפטו אותי בגלל האתגרים שלי ולא יעריכו אותי בזכות הדרך שעברתי. וזה בסדר. זה שלהם. 

כשהייתי בת 12, בעקבות שימוש בתרופות כמו ריטלין (אה, כן – אני גם מתמודדת עם ADD), פיתחתי טיק לא רצוני של תלישת גבות וריסים. יום אחד תלשתי גבה שלמה – לא נשאר ממנה כלום. מאז החלטתי שאני לא מאמינה בתרופות כפתרון להפרעות קשב. מצאתי שיטות אלטרנטיביות שעובדות ישירות על המוח ועזרו לי.

כשהייתי ילדה קטנה, הרופאים לא נתנו לי סיכוי לעמוד על הרגליים. אבל היום אני עצמאית לחלוטין, ב"ה.

החלומות שלי? גדולים
אני חולמת להוציא הרצאות משלי ולשתף את הסיפור שלי עם העולם. אני מאמינה שהוא יכול להעניק השראה לאנשים ולעזור להם לצאת מההרצאה עם תובנות חדשות.

אני גם חולמת על הקמת משפחה, אבל זה לא פשוט. אני רוצה שבן הזוג שלי יהיה נוירוטיפיקלי – שלא יתמודד עם שונות נוירולוגית כמוני. זה אתגר, כי יותר קל לי לצאת עם אנשים שמבינים אותי וחוו חוויות דומות. אבל אני מחפשת מערכת יחסים שתיתן לילדים שלי סיכוי טוב יותר, ולכן אני בוחרת ללכת בדרך שונה. ובכלל, עולם הדייטים לא ממש נגיש לנכים – תרתי משמע. 

הייתה לי תקופה שבה ציירתי הרבה, ואחרי שמכרתי את שני הציורים הראשונים שלי – איבדתי את החשק לחלוטין. אולי יום אחד אחזור לזה.

על הבמות, תמיד
הריאיון הראשון שלי היה בתוכנית ב"הידברות" לפני כמעט שנתיים. אז דיברתי ממקום של כאב וסבל. היום, כשאני מתראיינת על החיים שלי, אני עושה את זה ממקום של אהבה עצמית, קבלה והכלה.

אני תמיד רואה את עצמי מתעסקת במוזיקה. אני מדמיינת את עצמי מופיעה על במות גדולות, מוציאה אלבומים, ויוצרת הופעות שאין כמותן בארץ ובעולם. הסיפור שלי מיוחד וייחודי – וכך גם המוזיקה שלי תהיה.

לרגל יום האישה הבינלאומי, אני קוראת לכל אישה להעז, לחלום ולהגשים
פעם לא העזתי לחלום.

היום אני מעזה להגשים.

כמו ירושלמית אמיתית – אני לא עוצרת באדום".